חינוך מסביב לשוען

בלוג זה יעסוק בקריאתו של שר החינוך לחינוך  "מסביב לשעון".

ובתכנית "מורים מסביב לשעון" שרציונל התכנית, מתבסס על ההנחה שהאחריות על חינוכם של התלמידים היא רציפה ונמשכת לאורך כ- 365 ימי השנה. חופשת הקיץ היא הזדמנות ליצור קשר בין המורים , התלמידים וההורים.

הכוונה היא לקיים תכנית מערכתית בית ספרית ורשותית, שתאפשר לילדים ולבני הנוער להשתלב במגוון הפעילויות המוצעות על פי בחירתם.

בבסיס הרעיון עומדת ההנחה כי תפקידו של המחנך אינו מסתכם בין כותלי בית הספר ובין ימי הלימודים . גישה דומה ניתן למצוא בספרו של חיליק טרופר  " מקום לחלום " .  נשאלת השאלה מהם גבולות עבודתנו , האם אנו עובדים מ-8 עד 16, או שאנחנו עובדים מסוג אחר , הרואים בעבודתם שליחות וייעוד . המילים הללו גבוהות אך הן האמת הפנימית והמצפן של עבודתנו.  האם הילד, הנער, הנערה אשר רואים אותנו כמבוגרים בשטח, יודעים מדוע אנחנו עוסקים בהוראה ? ברוב המקרים הם לא יודעים ולא אכפת להם אם אנחנו מקבלות משרת אם או תוספת שכר פיסקאלית . ה " לקוחות " שלנו רואים מולם מבוגר חיובי או שלילי אך ללא ספק אנחנו איננו " שקופים " בעבורם . נכון, פעמים רבות הם אינם " סופרים " אותנו, אך אין זה משנה את מהות הדברים . התלמיד יכול לרכוש ידע במגוון דרכים. את הערך המוסף של למידה משמעותית ומפתחת וכמובן ערכית הוא חייב לקבל מאתנו .

אציג כמה דוגמאות של חינוך מסביב לשעון:

1.      כתבות שמתפרסמות על מורים שיוזמים קשר עם תלמידים גם מחוץ לכיתה מורה ביום

2.      קייטנת קיץ דיגיטאלי

היא קייטנה חינמית המאפשרת לתלמידים החל מכיתה ד' להשתתף בקייטנה באמצעות למידה מרחוק.

מטרת תכנית זאת היא לסייע לתלמידים לנצל את הזמן ללמידה חוויתית ולהתנסות בלמידה מרחוק. באמצעות תכנית זאת התלמיד ירכוש מיומנויות אוריינות מחשב ומידע באמצעות הכלים הטכנולוגיים (web2) שהוא ילמד בקייטנה. מטרה נוספת היא להכשיר "פרחי טכנולוגיה חדשנית" שישמשו כחונכים לחבריהם ולקהילה.

אסיים בציטוט מתוך כתבה של עובדה בנושא " כל הילדים צריכים מישהו שייגע בהם" , בכתבה  מדובר על ילדים שנזרקו משישה או שבעה בתי ספר ומגיעים סוף סוף למקום שאכפת מהם, בית ספר ברנקו-וייס ברמלה בניהולו של חיליק טרופר, מורים שיושבים איתם שעות ואפילו מוכנים לחתום עליהם ערבות. אז יש להם תקווה.

כל יום הוא זוכה לעשות משהו חשוב

לפני שנפרדנו אמרתי שאני נורא מקנאה בו כי הוא יוצא כל יום הביתה ויודע שעשה משהו חשוב. במקרה שלי לפעמים אני עושה משהו מעניין, לפעמים מסעיר, לפעמים גם משהו חשוב. אבל הוא כל יום עושה משהו חשוב. הוא כל יום נוגע בילד. ואז שאלתי אותו אם הוא זוכר יום שבו הוא נסע הביתה והרגיש את התחושה שעשה משהו חשוב באופן מיוחד, הכי חשוב אי פעם.

הוא סיפר שהיה בבית הספר ילד עם המון בעיות, שהתקשה במיוחד ללמוד אנגלית. אחרי הרבה עבודה קשה, הוא הצליח ללמוד ואפילו התכונן לבגרות. אבל ימים אחדים לפני בחינת הבגרות הוא נפצע, כנראה באיזה אירוע בעייתי. הוא היה מאושפז בבית החולים, וחיליק אמר לעצמו בצער, מילא, הלכה הבחינה. אבל אז, ממש כמו בסצינה מתוך סרט, בבוקר של הבחינה הילד הגיע לבית הספר, עם פיג'מה של בית חולים.

 

הסיפור משקף את מהות עשיית המורים בחינוך ועונה על השאלה של שר החינוך באיגרת לחודש  17/06/13   ששואל "מה מניע מחנך לקום כל יום מחדש ולצעוד לתוך כיתה תוססת עם כ-40 תלמידים?