סלומון (2000), מתאר את יחסי הגומלין שבין תהליך
הפיתוח של תכניות לימודים בית ספריות לבין טכנולוגיות הלמידה ומציג "גישה
מעצבת" הנעזרת בטכנולוגיות הלמידה כמנוף ליצירת שינוי בתרבות בית הספר. על פי
גישה זו יש חשיבות רבה להזדמנויות החדשות הגלומות בטכנולוגיה ולהשפעתן על
הפדגוגיה.
הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד
מחיי היום יום שלנו. לכן, לתפיסתי, היא משפיעה על תהליכי הלמידה, משום שאינה רק
מאפשרת שימוש בכלים המגשרים על המגבלות האנושיות היא גם הופכת מידע רב לנגיש מאוד.
משום כך, על העוסקים בהוראה, להכיר את הכלים, הסביבות ואמצעי התקשורת הטכנולוגיים
והיתרונות הגלומים בשימוש בהם. ללמוד להשתמש בהם לצרכי הוראה ולמידה באופן מיטבי
המקדם את מטרות ההוראה ואת הישגי התלמידים. יחד עם זאת, אני רואה חשיבות בשימוש
בטכנולוגיה כמאפשרת בחינה מחודשת של מטרות, תכניות ודפוסים ארגוניים בבית הספר.
כמדריכה בבתי הספר אשאף לחשוף ככל הניתן את המורים המודרכים למאפשרים הרבים
שמציעה הטכנולוגיה והשימוש במחשב ככלי להוראה וכעזר קוגניטיבי ללמידה. כמו כן,
אשאף ליישומם בהוראה ע"י המורים הלכה למעשה והכשרת צוות מוביל תקשוב שימשיך
במלאכת התקשוב בשגרת היום בבית הספר וישמש מודל לשאר צוות המורים ויטפח מרחבי
למידה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה